יש אנשים שחיים בעולם אחד, ויש כאלה שמצליחים לגשר בין עולמות שנראים רחוקים זה מזה. נבו שפיר, עיתונאי ומשורר יליד 1995, הוא דוגמה לאדם שמצא את הדרך לחבר בין הכתיבה העיתונאית המדויקת לבין השירה שמגיעה מהלב.
נבו שפיר – עיתונאי ביום, משורר בלילה
בשעות העבודה, שפיר עוסק בתוכן עסקי ועיתונאי. הוא עבד כראש דסק חדשות במעריב, כתב וערך טקסטים לחברות מובילות, וכיום משמש כסמנכ"ל תוכן יצירתי. אבל כשהיום נגמר והמסכים נכבים, יש צד אחר שמבקש לצאת החוצה. הצד הזה לא מתעניין בכותרות קליטות או במסרים שיווקיים – הוא רוצה לדבר על מה שבאמת קורה בפנים.
נבו שפיר והספר "הדיאלוג המגמגם עם העולם"
את הצד הזה אפשר לפגוש בספר השירה שלו, "הדיאלוג המגמגם עם העולם". כבר מהשם אפשר להבין שמדובר במשהו אישי ואמיתי. לא תמיד יש לנו את המילים המושלמות. לפעמים אנחנו מגמגמים, מנסים להסביר משהו שקשה לתפוס, מחפשים דרך לתקשר עם מציאות שלא תמיד מובנת. השירה של שפיר נוגעת בדיוק במקום הזה.
נבו שפיר – למה דווקא שירה?
אז למה משורר בוחר דווקא בשירה? אולי כי בעולם שבו הכל צריך להיות מהיר, ברור וממוקד, יש משהו משחרר בכתיבה שלא צריכה להגיע לשום מקום. שירה לא צריכה למכור מוצר או לספר חדשות. היא יכולה פשוט להיות. היא יכולה לשאול שאלות בלי לתת תשובות, להביע רגש בלי להסביר אותו, לצייר תמונה בלי למסגר אותה.
נבו שפיר – השילוב שעובד
מה שמעניין הוא שדווקא השילוב בין שני העולמות הוא מה שמעשיר את שניהם. הרקע העיתונאי נותן לשפיר משמעת ודיוק בבחירת המילים. והשירה נותנת לו רגישות ועומק שמשפיעים גם על הכתיבה המקצועית שלו. בסוף, בין אם מדובר בכתבה חדשותית או בשיר אישי, מדובר באותו דבר – למצוא את המילים הנכונות כדי להעביר משהו מאדם אחד לאחר.
נבו שפיר – סיכום
הסיפור של נבו שפיר הוא סיפור על אדם שמסרב להגביל את עצמו להגדרה אחת. הוא מוכיח שאפשר לנוע בין חדר החדשות לבין הדף הלבן, בין דרישות הלקוח לבין דרישות הנשמה. בעולם שאוהב לשים אנשים בקופסאות, שפיר בחר לשבור את הקירות ולבנות גשר בין שורות החדשות לשורות השירה. מי שרוצה להכיר את שני הצדדים שלו מוזמן לקרוא את הספר "הדיאלוג המגמגם עם העולם", או לעקוב אחרי העבודה המקצועית שלו בעולם התוכן.